top of page

Everything between poetic and tasty

Dive in

עותק של DSC_3238 copy.jpg

Food

Unlock Culinary Magic on Niv Website

Unlock Culinary Magic on Niv Website

Are you looking to unlock a world of culinary magic? Look no further than the Niv website, a haven for those passionate about writing,...

Niv Tubul

Poetics

מנגו

מנגו

על אהבה שחצתה יבשות, תרבויות ומגיפות. על פרי אחד שנצר בתוכו כל כך הרבה רגש. בואו להתאהב, להתאכז ולהירפא איתי איך זה שמנגו על חוף במקסיקו...

Niv Tubul

הרחובות של ליסבון

הרחובות של ליסבון

״הוא״, ספונטני לגמרי בערב שירה באובלומוב

״הוא״
אף פעם לא רציתי להיות אדם אחר
עד ששמעתי על קיומו
ועדיין, אני רוצה להיות הוא
למרות שאיני מכיר אותו

אני רוצה להיות הוא
ולא בגלל איך שגדל
או מה שנתנו לו הוריו

אני רוצה להיות הוא
דווקא עכשיו
כי ודאי כעת הוא מקריא לך
את הטובים שבשיריו

״הוא״, ספונטני לגמרי בערב שירה באובלומוב

״הוא״
אף פעם לא רציתי להיות אדם אחר
עד ששמעתי על קיומו
ועדיין, אני רוצה להיות הוא
למרות שאיני מכיר אותו

אני רוצה להיות הוא
ולא בגלל איך שגדל
או מה שנתנו לו הוריו

אני רוצה להיות הוא
דווקא עכשיו
כי ודאי כעת הוא מקריא לך
את הטובים שבשיריו

באחד מהגלגולים הקודמים הייתי סבתא איטלקייה.
אתם יודעים, נונה כזו. שהגובה והרוחב שלה הם בערך אותו דבר, שהידיים שלה מחוברות ישר ללב.
המשפחה היתה מתכנסת בימי ראשון על שולחנות ארוכים מעץ חורק, שתמיד היו מכוסים באיזו מפה רקומה ומלאה בכתמי רוטב שלא ירדו בכביסה ידנית. על השולחן היו המון סירים שנשארו במשפחה כמה דורות, והתבשילים בהם התחלפו לפי עונות השנה ולפי מה שהגיע באותו יום לשוק בגנואה.
בכל אביב, בדיוק כשפרחי הבזיליקום בחצר היו בצבע סגול בוהק והדבורים שסביבם היו נראות שיכורות מהריח, אספתי את מיטב העלים מהשיח, ואת הפסטו שיצרתי מהם חיברתי ל-trofie. פסטה שמצריכה סבלנות של שחקן שחמט. כל יחידת trofie התחילה בכדור בצק קטנטן עליו נשענת כף יד, שבתנועת גלגול אלכסונית חורטת בבצק את רצונות הלב. כל טרופי כזה אחז בסלסוליו את הרוטב בחיבוק, וגרם לאורחים שישבו על ספסלי העץ החורקים לנוע על ישבנם בריקוד כיסא מספק ובתנועות ידיים מתגלגלות כיאה למסורת.

זה לפחות מה שאני מספר לעצמי, אחרת אין לי הסבר לכל זה.

באחד מהגלגולים הקודמים הייתי סבתא איטלקייה.
אתם יודעים, נונה כזו. שהגובה והרוחב שלה הם בערך אותו דבר, שהידיים שלה מחוברות ישר ללב.
המשפחה היתה מתכנסת בימי ראשון על שולחנות ארוכים מעץ חורק, שתמיד היו מכוסים באיזו מפה רקומה ומלאה בכתמי רוטב שלא ירדו בכביסה ידנית. על השולחן היו המון סירים שנשארו במשפחה כמה דורות, והתבשילים בהם התחלפו לפי עונות השנה ולפי מה שהגיע באותו יום לשוק בגנואה.
בכל אביב, בדיוק כשפרחי הבזיליקום בחצר היו בצבע סגול בוהק והדבורים שסביבם היו נראות שיכורות מהריח, אספתי את מיטב העלים מהשיח, ואת הפסטו שיצרתי מהם חיברתי ל-trofie. פסטה שמצריכה סבלנות של שחקן שחמט. כל יחידת trofie התחילה בכדור בצק קטנטן עליו נשענת כף יד, שבתנועת גלגול אלכסונית חורטת בבצק את רצונות הלב. כל טרופי כזה אחז בסלסוליו את הרוטב בחיבוק, וגרם לאורחים שישבו על ספסלי העץ החורקים לנוע על ישבנם בריקוד כיסא מספק ובתנועות ידיים מתגלגלות כיאה למסורת.

זה לפחות מה שאני מספר לעצמי, אחרת אין לי הסבר לכל זה.

ואם לא אתעורר עד אז במפתיע
ינסו לנגן לי צלילים שאֹהַב
יקראו אז לכל קרובי להגיע
יצבטו בי חזק בכדי שיכאב

למה אף אחד לא ניסה פשוט שעון מעורר?
בכל מקרה בוקר טוב, בקרוב - יותר משמילים יוכלו לתאר

ואם לא אתעורר עד אז במפתיע
ינסו לנגן לי צלילים שאֹהַב
יקראו אז לכל קרובי להגיע
יצבטו בי חזק בכדי שיכאב

למה אף אחד לא ניסה פשוט שעון מעורר?
בכל מקרה בוקר טוב, בקרוב - יותר משמילים יוכלו לתאר

יהיו לי הרבה מאות, ומעט דמעות
ביום בו הגעגועים יהפכו משתלמים.

עד אז, אני עובד על הספר שלי שיקרא ״יותר משמילים יוכלו לתאר״.
בקרוב 🤞

יהיו לי הרבה מאות, ומעט דמעות
ביום בו הגעגועים יהפכו משתלמים.

עד אז, אני עובד על הספר שלי שיקרא ״יותר משמילים יוכלו לתאר״.
בקרוב 🤞

כבר תקופה שאני חושב על החיבור בין פסטה בולונז לבורקס. אין לי מושג מאיפה זה הגיע. אולי הרצון להינות מכל העולמות יחד - מהעומק של הראגו, הרכות הנעימה של פסטה טריה ממולאת ומקראנצ׳ של בורקס.
בכל מקרה, זה עובד. כמו שידוך בין שני אנשים מעולמות שונים שממש הצליח. אפשר לדבר על חתונה, או מתכונים. מה שתרצו

כבר תקופה שאני חושב על החיבור בין פסטה בולונז לבורקס. אין לי מושג מאיפה זה הגיע. אולי הרצון להינות מכל העולמות יחד - מהעומק של הראגו, הרכות הנעימה של פסטה טריה ממולאת ומקראנצ׳ של בורקס.
בכל מקרה, זה עובד. כמו שידוך בין שני אנשים מעולמות שונים שממש הצליח. אפשר לדבר על חתונה, או מתכונים. מה שתרצו

בצק ואהבה הם יצורים די דומים.
עם חום במידה המדויקת הם מתנפחים וגדלים, מלאים בחומר שקוף וחזק שכולנו לא רואים.
בצק ואהבה זקוקים למגע נכון והרבה סבלנות, הם מלמדים על קרבה ועל מרחק, על מעברים בין קושי לרכות.
לבצק ואהבה אין דרך אחת ברורה, הם תמיד יהיו שונים, הם מכריחים ללכת לאיבוד כדי למצוא את שרוצים.
לבצק ואהבה יש מעל הכל טעם משכר.
אי אפשר להפסיק כשהם ישנם, ומרגישים כשזה חסר.

בצק ואהבה הם יצורים די דומים.
עם חום במידה המדויקת הם מתנפחים וגדלים, מלאים בחומר שקוף וחזק שכולנו לא רואים.
בצק ואהבה זקוקים למגע נכון והרבה סבלנות, הם מלמדים על קרבה ועל מרחק, על מעברים בין קושי לרכות.
לבצק ואהבה אין דרך אחת �ברורה, הם תמיד יהיו שונים, הם מכריחים ללכת לאיבוד כדי למצוא את שרוצים.
לבצק ואהבה יש מעל הכל טעם משכר.
אי אפשר להפסיק כשהם ישנם, ומרגישים כשזה חסר.

כל טיול בעולם מוסיף עוד רובד מאותו מקום למי שאני. מקסיקו היתה חתיכת טיול, אז הרבה ממנה נשאר בי. יעיד כל מי שזרקתי לו ״סי״ או ״קלארו״ באמצע שיחה בעברית, יעיד מי ששיתפתי אותו בתפיסת החיים שעודכנה ע״י הוייב הסוחף של החוף הפסיפי במקסיקו.
ככה גם באוכל, סביצ׳ה שנולד ברעיון בין הדוכנים של שוק לוינסקי, אימץ אליו טעמים וצבעים שמנכיחים את אותה פיסת חיים מקסיקנית שנשארה בי.
פארידה, מנגו, שמן זית, שמן שומשום ישראלי של מסיק מגל, סלסה מאצ׳ה, פיסטוקים, ליים וצ׳ילי אנצ׳ו. ישראל, ים תיכון, אואחקה והפסיפי. חתכו כמו שאתם אוהבים, תבלו בנדיבות ואהבה. את השאר אתם כבר יודעים 🥭

כל טיול בעולם מוסיף עוד רובד מאותו מקום למי שאני. מקסיקו היתה חתיכת טיול, אז הרבה ממנה נשאר בי. יעיד כל מי שזרקתי לו ״סי״ או ״קלארו״ באמצע שיחה בעברית, יעיד מי ששיתפתי אותו בתפיסת החיים שעודכנה ע״י הוייב הסוחף של החוף הפסיפי במקסיקו.
ככה גם באוכל, סביצ׳ה שנולד ברעיון בין הדוכנים של שוק לוינסקי, אימץ אליו טעמים וצבעים שמנכיחים את אותה פיסת חיים מקסיקנית שנשארה בי.
פארידה, מנגו, שמן זית, שמן שומשום ישראלי של מסיק מגל, סלסה מאצ׳ה, פיסטוקים, ליים וצ׳ילי אנצ׳ו. ישראל, ים תיכון, אואחקה והפסיפי. חתכו כמו שאתם אוהבים, תבלו בנדיבות ואהבה. את השאר אתם כבר יודעים 🥭

חיים לאט על כביש מהיר.
לקראת סוף המסע הזה היתה חסרה לי עוד הרפתקה קטנה. אני יודע שחסר לי כשמשהו מדגדג לי בבטן, אין לזה שם וצורה. זה רק מניע אותי לחפש, עד שהאתגר שאני מוצא מתאים לו והוא נרגע.
תמיד חלמתי לצאת לרואוד טריפ אמיתי. להגיע למקום לא מוכר, להתחבר לסביבה ולטבע, וללכת בו לאיבוד עד שהדברים הטובים יצוצו. אז כל הנקודות התחברו.
אבל כשהגעתי לקוסטה ריקה גיליתי שאיבדתי את הרישיון במקסיקו. במשך שלושה ימים עברתי בין כל סוכנויות הרכב עד שאחת הסכימה להשכיר לי. כבר כמעט ויתרתי, ואיזה מזל שלא.
האוטו/בית הזה לקח אותי מהחופים לג׳ונגלים הלוך וחזור, בהתאם למה שהחושים מנחים ולפי מה שמזג האוויר והטבע הכתיבו. תחושת חופש שאין דומה לה.
חיים לאט, חיים פשוטים, בעוצמה שקשה להסביר.
עד הדגדוג הבא

חיים לאט על כביש מהיר.
לקראת סוף המסע הזה היתה חסרה לי עוד הרפתקה קטנה. אני יודע שחסר לי כשמשהו מדגדג לי בבטן, אין לזה שם וצורה. זה רק מניע אותי לחפש, עד שהאתגר שאני מוצא מתאים לו והוא נרגע.
תמיד חלמתי לצאת לרואוד טריפ אמיתי. להגיע למקום לא מוכר, להתחבר לסביבה ולטבע, וללכת בו לאיבוד עד שהדברים הטובים יצוצו. אז כל הנקודות התחברו.
אבל כשהגעתי לקוסטה ריקה גיליתי שאיבדתי את הרישיון במקסיקו. במשך שלושה ימים עברתי בין כל סוכנויות הרכב עד שאחת הסכימה להשכיר לי. כבר כמעט ויתרתי, ואיזה מזל שלא.
האוטו/בית הזה לקח אותי מהחופים לג׳ונגלים הלוך וחזור, בהתאם למה שהחושים מנחים ולפי מה שמזג האוויר והטבע הכתיבו. תחושת חופש שאין דומה לה.
חיים לאט, חיים פשוטים, בעוצמה שקשה להסביר.
עד הדגדוג הבא

לחיי הפשוט, היפה, הקרוב והטוב

לחיי הפשוט, היפה, הקרוב והטוב

Market to table - Oaxaca version
איך הטעמים של אואחקה נכנסו למטבח שלי?
אז ראיתי כמה שווקים בחיי, אבל המפגש שלי עם סנטרל דה אבסטוס, השוק המרכזי של אואחקה, היה משנה תודעה.
מכל קצוות המחוז מגיעה מיטב התוצרת החקלאית והופכת בן רגע לבליל משגע של טעמים, צורות, צבעים וריחות. המנעד אין סופי, הכל שונה ואקזוטי, ולמישהו כמוני - הכל גם חדש. אין ספק שהשוק הוא המקום הטוב ביותר למפגש עם התרבות האואחקנית בת אלפי השנים. ובאופן כללי מקום טוב לפגוש כל תרבות בכל מקום בעולם.
טעמתי לא מעט דברים בסיבוב שלי שם, אבל איכשהו כל מה שהבטן שלי ביקשה הוא שאבשל משהו בעצמי. יש משהו מסעיר ביכולת להתבונן בסביבה ובמנהגיה, ואז לייצר קצת מהם בעצמך. מין מבחן כניסה שאומר ״היי ספגת כאן משהו, לא רק הסתובבת ברחובות עם מצלמה שלופה״.
אז אספתי כמה חומרי גלם כדי לייצר הומאז׳ למה שראיתי, טעמתי והרחתי.
השכנה המקסיקנית שלי אישרה שהמבחן עבר בהצלחה.

את הקסדיה מילאתי ב:
🧀קסיו - הגבינה המסורתית של מחוז אואחקה. זו גבינה שמייצרים בעזרת חימום ומתיחה, ממש כמו מוצרלה. היא מאוד מזכירה את המוצרלה גם בטעם ובמרקם. שימו לב איך היא נמתחת אחרי החימום בסרטון.
🌽🍄‍🟫היטלאקוצ׳ה - פטריה בצבע אפור-סגלגל שגדלה על קלחי תירס. במערב נחשבה למזיקה עד לא מכבר, בעוד בתרבות המקסיקנית היא ידועה כמעדן זה שנים רבות. הקפצה קצרה של הפטריה על מחבת מוציאה ממנה טעמים אדמתיים-אגוזיים נעימים, עם מרקם ממכר.
🎃🌼פלור דה קלבזה- פרח הדלעת. בעוד במחוזותינו משתמשים בעיקר בפרח הזוקיני, באואחקה פרח הדלעת הוא הכוכב. טעמו קליל ורענן.

חוץ מזה היתה גם סלסה ורדה. את הסלסה הזו מרכיבים מספר זני טומטיו (״עגבניה״ ירוקה), בצל, צ׳ילי (חלפיניו במקרה הזה), ואבוקדו. צולים את כולם יחד על מחבת, ואז טוחנים יחד עם מלח והמון ליים. הסלסה הירוקה הזו מגיעה לכל מנעד הטעמים (חריפה-חמוצה-מלוחה-מתוקה), ומשמשת מקפצה לכל ביס שמכניסים לפה.
היה גם פיקו דה גאיו, שמוכר כסלט קצוץ של עגבניה, בצל, צ׳ילי וכוסברה. אני הוספתי גם קצת אבוקדו פנימה, כי אני מכור מה לעשות.
נתראה בשוק
אדיוס

Market to table - Oaxaca version
איך הטעמים של אואחקה נכנסו למטבח שלי?
אז ראיתי כמה שווקים בחיי, אבל המפגש שלי עם סנטרל דה אבסטוס, השוק המרכזי של אואחקה, היה משנה תודעה.
מכל קצוות המחוז מגיעה מיטב התוצרת החקלאית והופכת בן רגע לבליל משגע של טעמים, צורות, צבעים וריחות. המנעד אין סופי, הכל שונה ואקזוטי, ולמישהו כמוני - הכל גם חדש. אין ספק שהשוק הוא המקום הטוב ביותר למפגש עם התרבות האואחקנית בת אלפי השנים. ובאופן כללי מקום טוב לפגוש כל תרבות בכל מקום בעולם.
טעמתי לא מעט דברים בסיבוב שלי שם, אבל איכשהו כל מה שהבטן שלי ביקשה הוא שאבשל משהו בעצמי. יש משהו מסעיר ביכולת להתבונן בסביבה ובמנהגיה, ואז לייצר קצת מהם בעצמך. מין מבחן כניסה שאומר ״היי ספגת כאן משהו, לא רק הסתובבת ברחובות עם מצלמה שלופה״.
אז אספתי כמה חומרי גלם כדי לייצר הומאז׳ למה שראיתי, טעמתי והרחתי.
השכנה המקסיקנית שלי אישרה שהמבחן עבר בהצלחה.

את הקסדיה מילאתי ב:
🧀קסיו - הגבינה המסורתית של מחוז אואחקה. זו גבינה שמייצרים בעזרת חימום ומתיחה, ממש כמו מוצרלה. היא מאוד מזכירה את המוצרלה גם בטעם ובמרקם. שימו לב איך היא נמתחת אחרי החימום בסרטון.
🌽🍄‍🟫היטלאקוצ׳ה - פטריה בצבע אפור-סגלגל שגדלה על קלחי תירס. במערב נחשבה למזיקה עד לא מכבר, בעוד בתרבות המקסיקנית היא ידועה כמעדן זה שנים רבות. הקפצה קצרה של הפטריה על מחבת מוציאה ממנה טעמים אדמתיים-אגוזיים נעימים, עם מרקם ממכר.
🎃🌼פלור דה קלבזה- פרח הדלעת. בעוד במחוזותינו משתמשים בעיקר בפרח הזוקיני, באואחקה פרח הדלעת הוא הכוכב. טעמו קליל ורענן.

חוץ מזה היתה גם סלסה ורדה. את הסלסה הזו מרכיבים מספר זני טומטיו (״עגבניה״ ירוקה), בצל, צ׳ילי (חלפיניו במקרה הזה), ואבוקדו. צולים את כולם יחד על מחבת, ואז טוחנים יחד עם מלח והמון ליים. הסלסה הירוקה הזו מגיעה לכל מנעד הטעמים (חריפה-חמוצה-מלוחה-מתוקה), ומשמשת מקפצה לכל ביס שמכניסים לפה.
היה גם פיקו דה גאיו, שמוכר כסלט קצוץ של עגבניה, בצל, צ׳ילי וכוסברה. אני הוספתי גם קצת אבוקדו פנימה, כי אני מכור מה לעשות.
נתראה בשוק
אדיוס

סיפורים תמיד היו חלק ממני.
בני הדודים הגדולים שלי מספרים על ילד מתולתל בגיל גן שהיה ממציא סיפורים בו ברגע, ואוסף סביבו את חבריהם בני העשרה שנשבו בעולמו הדימיוני.
אני לא זוכר הרבה מהרגעים האלה, אני כן זוכר שכילד אהבתי ללקט פיסות מציאות ולהפליג בהן במחשבותי.
הסיפורים נשארו איתי מאז.
כשגדלתי קצת התחלתי לכתוב אותם במגוון דרכים שהלכו, השתנו והתפתחו עם הזמן. כשגדלתי קצת יותר, אפילו התחלתי להתפרנס מהסיפורים והמילים בדרך כזו או אחרת. וכשאגדל עוד קצת אני מקווה אף להעמיק בזה.

היכולת לספר סיפור היא היכולת לברוא או לשלוט בעולם מקביל שנמצא אי שם.
כמספר, יש לך את כוח העל לכוון, להזיז ולתכנן כל רגע או פניה שמתרחשת בעולם הסיפורי. הכל בכדי להפוך את הסיפור למעורר רגש מכל סוג שהוא, שידביק את הקוראים אל שורותיו ואותיותיו, שיסחוף אותם פנימה.

לעיתים, די נדירות, מייצרת המציאות הנוכחית בה אני (ואנחנו) חי סיפור גדול, שונה ומסעיר. כשזה מגיע אפשר להרגיש בבטן, אפשר לחוש את הסיפור נרקם מרגע לרגע, בחוסר שליטה מוחלט. הוא מתחיל בנקודה מסוימת ומסלולו אינו ידוע. לעיתים הסוף שלו יתרחש בנקודה רחוקה מכדי להבין שהוא עדיין חלק מהסיפור.

ואני, המכור לסיפורים טובים, מוכן לעשות הכל לטובת סיפורים שכאלה, להפוך עולמות, לחצות גם ימים ויבשות עבורם.
חוסר השליטה בסיפורים המציאותיים הללו, חוסר היכולת לתכנן ולכוון את התפניות שבהם, הופך אותם, כנראה, לסיפורים הטובים ביותר שאפשר להכיר. לחיים שמעבר לכל דימיון.

#יותר_משמילים_יוכלו_לתאר

סיפורים תמיד היו חלק ממני.
בני הדודים הגדולים שלי מספרים על ילד מתולתל בגיל גן שהיה ממציא סיפורים בו ברגע, ואוסף סביבו את חבריהם בני העשרה שנשבו בעולמו הדימיוני.
אני לא זוכר הרבה מהרגעים האלה, אני כן זוכר שכילד אהבתי ללקט פיסות מציאות ולהפליג בהן במחשבותי.
הסיפורים נשארו איתי מאז.
כשגדלתי קצת התחלתי לכתוב אותם במגוון דרכים שהלכו, השתנו והתפתחו עם הזמן. כשגדלתי קצת יותר, אפילו התחלתי להתפרנס מהסיפורים והמילים בדרך כזו או אחרת. וכשאגדל עוד קצת אני מקווה אף להעמיק בזה.

היכולת לספר סיפור היא היכולת לברוא או לשלוט בעולם מקביל שנמצא אי שם.
כמספר, יש לך את כוח העל לכוון, להזיז ולתכנן כל רגע או פניה שמתרחשת בעולם הסיפורי. הכל בכדי להפוך את הסיפור למעורר רגש מכל סוג שהוא, שידביק את הקוראים אל שורותיו ואותיותיו, שיסחוף אותם פנימה.

לעיתים, די נדירות, מייצרת המציאות הנוכחית בה אני (ואנחנו) חי סיפור גדול, שונה ומסעיר. כשזה מגיע אפשר להרגיש בבטן, אפשר לחוש את הסיפור נרקם מרגע לרגע, בחוסר שליטה מוחלט. הוא מתחיל בנקודה מסוימת ומסלולו אינו ידוע. לעיתים הסוף שלו יתרחש בנקודה רחוקה מכדי להבין שהוא עדיין חלק מהסיפור.

ואני, המכור לסיפורים טובים, מוכן לעשות הכל לטובת סיפורים שכאלה, להפוך עולמות, לחצות גם ימים ויבשות עבורם.
חוסר השליטה בסיפורים המציאותיים הללו, חוסר היכולת לתכנן ולכוון את התפניות שבהם, הופך אותם, כנראה, לסיפורים הטובים ביותר שאפשר להכיר. לחיים שמעבר לכל דימיון.

#יותר_משמילים_יוכלו_לתאר

A situation to remember on a day I will never forget. Taco de Barbacoa con consomé on a very rainy day in Puerto Escondido. Qué Rico, Qué Chido.

A situation to remember on a day I will never forget. Taco de Barbacoa con consomé on a very rainy day in Puerto Escondido. Qué Rico, Qué Chido.

אל האינסוף ומעבר לו

אל האינסוף ומעבר לו

הגעגוע הוא כמו ים
המפלס שלו תמיד עולה ולא ברור למה
אולי בגלל קרחונים שנמסים בקוטב
אולי בגלל נהר גדול שזורם אליו ביבשת דרומית.

הגעגוע הוא כמו ים
הוא סוער, הוא עוצמתי
הוא טומן בחובו עולם שלם שאינו נראה לעין
והוא עמוק כמו שלעולם לא נוכל להבין.

הגעגוע הוא כמו ים
הוא מעל ומתחת
ואנחנו מתקשים להיות בתווך שביניהם
לכן אולי גם על הגעגוע כדאי לצוף
לנשום עמוק וליהנות מתנודותיו היפות.

🥭#יותר_משמילים_יוכלו_לתאר

הגעגוע הוא כמו ים
המפלס שלו תמיד עולה ולא ברור למה
אולי בגלל קרחונים שנמסים בקוטב
אולי בגלל נהר גדול שזורם אליו ביבשת דרומית.

הגעגוע הוא כמו ים
הוא סוער, הוא עוצמתי
הוא טומן בחובו עולם שלם שאינו נראה לעין
והוא עמוק כמו שלעולם לא נוכל להבין.

הגעגוע הוא כמו ים
הוא מעל ומתחת
ואנחנו מתקשים להיות בתווך שביניהם
לכן אולי גם על הגעגוע כדאי לצוף
לנשום עמוק וליהנות מתנודותיו היפות.

🥭#יותר_משמילים_יוכלו_לתאר

Took that path

Took that path

Talcoyos, Quesadillas & Cielito lindo. All at once
#mexicocity #mexicanfood #mexicanstreetfood

Talcoyos, Quesadillas & Cielito lindo. All at once
#mexicocity #mexicanfood #mexicanstreetfood

A donde vas?

A donde vas?

לפעמים את השקט הכי גדול אני מוצא בארוחות צהריים פשוטות כאלה, על הספה בסלון. כמה קרני אור ששורדות את המסע הארוך לתוך החלון שלי, וקצת מוזיקה שבוקעת ממכשירים שהומצאו הרבה אחרי שהיא נכתבה. ודאמפלינגס, כן, כי משום מה כיסונים עושים הכל יותר נעים.

לפעמים את השקט הכי גדול אני מוצא בארוחות צהריים פשוטות כאלה, על הספה בסלון. כמה קרני אור ששורדות את המסע הארוך לתוך החלון שלי, וקצת מוזיקה שבוקעת ממכשירים שהומצאו הרבה אחרי שהיא נכתבה. ודאמפלינגס, כן, כי משום מה כיסונים עושים הכל יותר נעים.

בילי מחנות הפרחים באבן גבירול עסקה בסידור זר חמניות יפייפיות, כאילו יצאו מציור של ואן גוך, לקראת סגירת החנות.
ראיתי את הסיטואציה מהצד, וניגשתי לשאול אותה
מה קרה שפתאום הגיעו חמניות מהסוג הזה?
״אה, זה בגלל שאת החמניות בארץ מגדלים בדרום, ועכשיו, אתה יודע… אז מייבאים מצרפת״ היא אמרה לי.
״אה..״ עניתי חזרה ושנינו השפלנו מבט.
לקחתי שלוש חמניות והמשכתי
קצת שמח הרבה עצוב

בילי מחנות הפרחים באבן גבירול עסקה בסידור זר חמניות יפייפיות, כאילו יצאו מציור של ואן גוך, לקראת סגירת החנות.
ראיתי את הסיטואציה מהצד, וניגשתי לשאול אותה
מה קרה שפתאום הגיעו חמניות מהסוג הזה?
״אה, זה בגלל שאת החמניות בארץ מגדלים בדרום, ועכשיו, א�תה יודע… אז מייבאים מצרפת״ היא אמרה לי.
״אה..״ עניתי חזרה ושנינו השפלנו מבט.
לקחתי שלוש חמניות והמשכתי
קצת שמח הרבה עצוב

זה סיפור על יום אחד שבו הלכתי בתל אביב כדי לחפש מוזה, ומצאתי עגבניות שקשה להתעלם מהן

זה סיפור על יום אחד שבו הלכתי בתל אביב כדי לחפש מוזה, ומצאתי עגבניות שקשה להתעלם מהן

תמיד כששואלים אותי ״אז מה אתה אוהב לבשל?״ אני עונה שאני אוהב בעיקר לאלתר. לקחת מה שיש לעונה ולשוק להציע, או לכל הפחות למקרר הקטן שלי, ולהפוך את זה למשהו חדש שלא התקיים עד לאותו הבזק מחשבה.
וזה נכון, אבל לא רק.
לפעמים אני אוהב פשוט להתחקות אחר מנה, לקרוא ספרים ולראות סרטונים עד שאני מגיע קרוב מספיק למקור. זה קורה בעיקר כשמנה מסוימת מעוררת בי רגש, והרי אוכל, אם מאפשרים לו, יודע לאצור בתוכו מגוון רחב של רגשות וזכרונות. ובכל ביס ולחזור, ולו להבזק מחשבה קטן, לאותם רגעים.
טורטליני אין ברודו, מנה ילידת בולוניה שבחבל אמיליה רומאניה, היא אחת כזו בשבילי. כפות גדושות טורטליני קטנטנים מוקפים בציר עוף אצרו בשבילי רגעים נפלאים.
ביום שישי (2.2) בצהריים אני מבשל טורטליני בפלור, בואו לטעום ולאצור איזה רגע לעצמכם.

תמיד כששואלים אותי ״אז מה אתה אוהב לבשל?״ אני עונה שאני אוהב בעיקר לאלתר. לקחת מה שיש לעונה ולשוק להציע, או לכל הפחות למקרר הקטן שלי, ולהפוך את זה למשהו חדש שלא התקיים עד לאותו הבזק מחשבה.
וזה נכון, אבל לא רק.
לפעמים אני אוהב פשוט להתחקות אחר מנה, לקרוא ספרים ולראות סרטונים עד שאני מגיע קרוב מספיק למקור. זה קורה בעיקר כשמנה מסוימת מעוררת בי רגש, והרי אוכל, אם מאפשרים לו, יודע לאצור בתוכו מגוון רחב של רגשות וזכרונות. ובכל ביס ולחזור, ולו להבזק מחשבה קטן, לאותם רגעים.
טורטליני אין ברודו, מנה ילידת בולוניה שבחבל אמיליה רומאניה, היא אחת כזו בשבילי. כפות גדושות טורטליני קטנטנים מוקפים בציר עוף אצרו בשבילי רגעים נפלאים.
ביום שישי (2.2) בצהריים אני מבשל טורטליני בפלור, בואו לטעום ולאצור איזה רגע לעצמכם.

זה לא היה יום לשניצל בחלה

זה לא היה יום לשניצל בחלה

#sori #liguria
סורי היא עיירה נטולת פוזה הנטועה בטבע, הזמן בה עצר מלכת והחיים בה מתרחשים במלוא עוצמתם

#sori #liguria
סורי היא עיירה נטולת פוזה הנטועה בטבע, הזמן בה עצר מלכת והחיים בה מתרחשים במלוא עוצמתם

08:02, 14:10, 07:36, 19:37, 13:23.
רוב השעות שנשארו היו מלאות אהבה

08:02, 14:10, 07:36, 19:37, 13:23.
רוב השעות שנשארו היו מלאות אהבה

אז אני ודנה עשינו אוכל של קיץ,
וחשוב מזה, עשינו את זה עם כל החברים שלנו שעמדו מאחורי הדלפק או המצלמה, מזגו יין או עשו מלא אווירה.
חוויה גדולה, חלום קטן שהתגשם בדרך. נתראה באוכל הבא 🌻
@danielle_ed @winetruckisrael

אז אני ודנה עשינו אוכל של קיץ,
וחשוב מזה, עשינו את זה עם כל החברים שלנו שעמדו מאחורי הדלפק או המצלמה, מזגו יין או עשו מלא אווירה.
חוויה גדולה, חלום קטן שהתגשם בדרך. נתראה באוכל הבא 🌻
@danielle_ed @winetruckisrael

על פחדים שמנצחים פחדים וגלימות שלא לבשתי.
לפני שנה סיימתי תואר בפילוסופיה ותקשורת, ולפני כמה ימים הוא נגמר פורמלית בטקס שבו לא נכחתי, כי גלימות זה רק בהארי פוטר ולמה להרוס.
בכל מקרה, המאורע גם לי לחשוב קצת, ולפשפש בזכרונות מהתקופה הזו. במעמקי הדרייב מצאתי את הסרטון הזה, משימה מקורס שבו התבקשנו ליצור סרט שעוסק במחשבה פילוסופית כלשהי שנוכחת בנו. אני בחרתי לעסוק בפחדים, כאלה שמוקרנים אלינו מהחברה והתרבות, לרוב בצורה זוהרת ונוצצת אם זה בשלטי חוצות או סרטי דיסני. פחדים שיוצרים הבניה חברתית, פחדים שאם נחשוב על זה לעמוק - מעצבים את חיינו. למזלנו הפחדים האלה יכולים לייצר פחד נוסף, מסוג אחר, כזה שבעזרתו נוכל לצאת מהפחדים החברתיים ולהתקרב לעצמנו.
הסרטון אכן ארוך ביחס לפלטפורמה הזו, אבל אני חושב שאנחנו, בני הדור הזה, יכולים למצוא בו את עצמנו מכל מיני זויות מחשבה שבהן אנחנו נתקלים מדי יום. אז קחו אותו איתכם לאוטובוס או לשירותים, והכי חשוב קחו אותו עמוק פנימה.

בשנה האחרונה שואלים אותי פה ושם מה אני עושה עכשיו עם התואר, והתשובה שלי היא שבגלל שלא תכננתי לעשות איתו שום דבר אחר, אני פשוט עושה איתו חיים.

על פחדים שמנצחים פחדים וגלימות שלא לבשתי.
לפני שנה סיימתי תואר בפילוסופיה ותקשורת, ולפני כמה ימים הוא נגמר פורמלית בטקס שבו לא נכחתי, כי גלימות זה רק בהארי פוטר ולמה להרוס.
בכל מקרה, המאורע גם לי לחשוב קצת, ולפשפש בזכרונות מהתקופה הזו. במעמקי הדרייב מצאתי את הסרטון הזה, משימה מקורס שבו התבקשנו ליצור סרט שעוסק במחשבה פילוסופית כלשהי שנוכחת בנו. אני בחרתי לעסוק בפחדים, כאלה שמוקרנים אלינו מהחברה והתרבות, לרוב בצורה זוהרת ונוצצת אם זה בשלטי חוצות או סרטי דיסני. פחדים שיוצרים הבניה חברתית, פחדים שאם נחשוב על זה לעמוק - מעצבים את חיינו. למזלנו הפחדים האלה יכולים לייצר פחד נוסף, מסוג אחר, כזה שבעזרתו נוכל לצאת מהפחדים החברתיים ולהתקרב לעצמנו.
הסרטון אכן ארוך ביחס לפלטפורמה הזו, אבל אני חושב שאנחנו, בני הדור הזה, יכולים למצוא בו את עצמנו מכל מיני זויות מחשבה שבהן אנחנו נתקלים מדי יום. אז קחו אותו איתכם לאוטובוס או לשירותים, והכי חשוב קחו אותו עמוק פנימה.

בשנה האחרונה שואלים אותי פה ושם מה אני עושה עכשיו עם התואר, והתשובה שלי היא שבגלל שלא תכננתי לעשות איתו שום דבר אחר, אני פשוט עושה איתו חיים.

המנה מרומא, המוזיקה מפריז וכל השאר מתל אביב.
מי אמר שאי אפשר לצאת לטיול חובק עולם בשישי אחד תחת המזגן
#carbonara

המנה מרומא, המוזיקה מפריז וכל השאר מתל אביב.
מי אמר שאי אפשר לצאת לטיול חובק עולם בשישי אחד תחת המזגן
#carbonara

ואולי לא היו הדברים מעולם

ואולי לא היו הדברים מעולם

סיפור על מקום שבו הזמן נמתח כמו… אתם יודעים

סיפור על מקום שבו הזמן נמתח כמו… אתם יודעים

.pro-gallery-wix-wrapper {display: block !important;} .pro-gallery-wix-wrapper .gallery-item-container {opacity: 1 !important; display: block !important;}

דברים שרואים משם

למי יש כוח לקרוא

פחד שלילי וחיובי

06:19

פחד שלילי וחיובי

על הפחדים שלי, ושלנו, שמונעים מאיתנו להגיע אל עצמנו כפי שאנחנו. ומי יצילינו?

מי זו מוזה? #אני_רוצה_להיות_כאן ניב טובול

02:01

מי זו מוזה? #אני_רוצה_להיות_כאן ניב טובול

היא איתכם באוטובוס בדרך לעבודה, במעלית של הבניין הישן, בשירותים ובעצם בכל מקום. אבל מה אתם יודעים עליה? יש רק דרך אחת לגלות. #אני_רוצה_להיות_כאן נ.ב. עד שיהיו לי אלפי עוקבים, את הקישור להיילייטס "המוזות של ניב" תמצאו כאן- https://instagram.com/nivtubul?igshid=c8vuqxh87b4w IG: nivtubul תודות- לגיא צורי אלוף העולם, רון אריאל- המוזה שלי, אור קלייד על תמיכה נפשית, 9 מוזות שהסכימו להצטלם לסרטון בספונטניות וביתר חן, ולהוריי שהביאוני עד הלום.

bottom of page